לפעמים מעט זה הרבה יותר!
ישנו מדרש בראשית (מקור תלמוד בבלי, מסכת חולין, דף ס', עמוד ב') על סיפור הבריאה של היום הרביעי ליצירת העולם, בו מסופר שבאה הלבנה לפני הקב"ה ואומרת "רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, אֶפְשָׁר לִשְׁנֵי מְלָכִים שֶׁיִּשְׁתַּמְּשׁוּ בְּכֶתֶר אֶחָד?" האם ייתכן שאני והשמש נהיה באותו הגודל? ועונה לה הקב"ה: "לְכִי וּמַעֲטִי אֶת עַצְמֵךְ". הקב"ה לא אומר לה: אני אמעיט את אורי בך, אלא מורה לה לעשות את העבודה בעצמה. המעיטי את עצמך, את זו שתעשי בעצמך את העבודה מול רגש הקנאה שלך.
בשמים מתנהל דו שיח קבוע בין השמש לבין הירח. בחצי הראשון של החודש, כשהלבנה מתרחקת מהשמש – אורה גדל. בחציו השני של החודש כשהיא מתקרבת מחדש אל השמש הולך אורה ומתמעט, וחוזר חלילה. מכך עולה כי ככל שהלבנה מתקרבת אל השמש הולך כוחה/אורה ונחלש, מתמעט והיא כמעט ובטלה. כשהלבנה נמצאת בסמיכות אל השמש אין צורך באור שלה מאחר והשמש הינה אור אלוקי הרבה יותר חזק ומשמעותי. אולם, כשהיא מתרחקת מאור האלוקות, הולך אורה ומתחזק מאחר ושוב יש בו צורך.
ונחזור לעולמנו שלנו. כשאנו חווים רגש של קנאה על פי רוב המקור שלו הוא התחושה שיש לנו פחות מאשר למישהו אחר. ה'פחות' הזה הוא הוראה בעבודת ה'. ל'פחות' הזה קוראים – ביטול. ה'פחות' הזה קורא לנו – "לך, ומעט את עצמך". תהיה קטן.
לשם מה להיות קטן? כדי לתת למשהו שגדול מאיתנו, אור ה', לעשות עבורנו ועבור העולם כולו את העבודה.
לא פשוטה ההוראה הזו להמעיט את עצמנו. כשאדם צריך להמעיט את עצמו, להפוך את עצמו לקטן הוא לכאורה מאבד את הביטחון שלו, לכאורה הופך 'חלש יותר'. ל'אפס'..
אז כיצד נוכל להיות קטנים יותר? כשנהיה קרובים אל אור ה'. כשנהיה במקום שנבין ונקבל שאנו קטנים לעומת הקב"ה שמנהל ומסדר עבורנו את העולם ומה שנותר לנו לעשות זה להרשות לעצמנו להיות בהמעטה כי יש לנו הכול. אנו יכולים לשחרר ולא לחשוב שאנו צריכים להציל את העולם, להשקיע ולהיות אור גדול, כי את כל זה עושה עבורנו 'האור הגדול', שהוא ה'.
אנו יכולים להסכים להיות 'אפס' – אפס לא כי אני טיפש אלא אפס לעומתו של הקב"ה, לעומת האור האלוקי.
כשאני מוכנה להמעיט את עצמי ולפרגן לאחרים, כשאני מוכנה לתת לאנשים אחרים להאיר סביבי, זה אומר שאני מוכנה לתת לאור ה' להיות בעולם. הרי מתי יש לאדם הצורך להיות גדול? כשהוא לא רואה את אור ה', בדיוק כמו הלבנה, שכשהיא קרובה אל האור האלוקי, אין לה צורך באור שלה, מתי היא צריכה להאיר בעצמה? להרגיש גדולה? כשהיא מתרחקת.. בדיוק כך גם אנחנו.
כשאני יודעת מה הוא אור ה', ומבינה מה זה האור הזה, לא אכפת לי להיות קטנה. לא אכפת לי שאור של אחרים יאיר יותר מהאור שלי, כי אני יודעת שאני קטנה ונמצאת ליד האור הגדול ביותר – האור האלוקי.
יעקב אבינו אומר: "קטונתי מכל החסדים". קטונתי, לא גדולתי. דווקא כשאדם מושפע באור אלוקי ובחסד ה' הוא הופך קטן יותר, בדיוק מהסיבה שהוא קרוב אל ה' וזוכה בחסדיו הגדולים.
כשאנו מרגישים קנאה, כשאנו מרגישים שאין בנו את הכוח להיות 'פחות' מה'יותר' של האחרים, סימן שמה שעלינו לעשות זה להתקרב אל הקב"ה. ברגע שנתקרב אל הקב"ה, אין ספק שנוכל 'להקטין' את עצמנו, להעלים את רגש הקנאה וליהנות מזיווה של השכינה.