הקדוש ברוך הוא ברא את העולם בעשרה מאמרות. הוא אמר והעולם נברא. וידוע כי נבראנו בצלם, מה שיש בו, קיים בנו. מכאן אנו למדים שלמילים שלנו יש כוח. כוח לבנות, כוח להעצים, כוח להשכיל, אך מילים יכולות גם להרוג.

ישנם מספר עולמות – עולם הדומם, הצומח, החי וישנו עולם המדבר – אנו, האנשים, נכללים בעולם המדבר. העולם הגבוה ביותר.

בעולם המדבר ההתפתחות היא איטית. האדם לא נולד מדבר. הוא רוכש את היכולת הזו דרך הסביבה בה הוא גדל. בחסידות מדברים על שלושת לבושי הנפש – מחשבה דיבור ומעשה. העובדה שהאדם נולד ללא היכולת לדבר מספרת לנו כי הדיבור הינו 'לבוש', הדיבור הינו חיצוני לאדם ולא הפנימיות שלו. הדיבור הוא 'הלבוש' בו האדם בוחר להציג ולהוציא את עצמו כלפי חוץ.

התינוק רוכש את היכולת לדבר דרך התבוננות בסביבתו הקרובה, כשעל פי רוב הקרובה אליו ביותר זו אמו. לא סתם נקראת השפה הראשונה אותה רכשנו – שפת אם. אך חשוב להבין שרכישת השפה אינה רק היכולת לחבר אותיות למילים ומילים למשפטים. רכישת השפה היא גם רכישת הטון בה נאמרות המילים, האינטונציה, הבעות הפנים הנלוות ועוד. לא פעם נראה ילדים קטנים, שבקושי מדברים, אך גם בהברות התינוקיות שלהם נוכל לזהות את צורת הדיבור של הוריהם.

בתקשורת שלנו עם אנשים אחרים המילים שלנו הן רק 10% מתוך 100% של מה שמועבר לאדם השני. 30% זו המנגינה בה נאמרות המילים ו-60% זו האנרגיה של המילים. כשהאנרגיה הזו מייצגת את מה שאנו חושבים בפנים על הדברים. הדוגמא הטובה ביותר להמחיש את זה, היא מצב בו אדם מבוגר רוכן לעגלה של תינוק, מחייך אליו חיוך גדול ואומר לו בחיבה גדולה – "איזה מכוער אתה". הילד, שבגילו אינו מבין את פירוש המילים, מבין לחלוטין בחושיו התינוקיים את המנגינה של המילים ואת האנרגיה שהאדם שרוכן אליו מעביר לו – והוא משיב למילים הכל כך לא נעימות האלה בחיוך ובשמחה, כי למרות שהמילים היו שליליות, המנגינה והאנרגיה היו חיוביות לחלוטין.

לעיתים קרובות אנו לא מצליחים להבין למה אדם מסוים נפגע מאתנו, הרי המילים שאמרנו לו לא היו קשות או לא נעימות. "סה"כ מה אמרתי לו…" העניין הוא שאנו לא לוקחים בחשבון את הטון והאנרגיה שהצטרפו למילים שלנו והעבירו לו מסר שגרם לו להיפגע.

באחד מימי השישי התקלקל מתקן המים המינרלים אצלי בבית, כפתור פיקוד שבת הפסיק לעבוד, מה שאומר שלא ניתן היה להשתמש בו בשבת. דווקא בשבת שהגיעו אלינו אורחים. ביום שישי בבוקר, מיד כשראיתי מה קרה ביקשתי מאחד מבני הבית שייגש לקנות 2 שישיות של מים מינרלים. עם כניסת השבת התובנה שלא ניקנו מים נחשפה. הטבעי בסיטואציה כזו להגיד הוא – "מה, לא קנית מים מינרלים"? והרי אין פה מילים קשות, אבל אצל האדם השני השימוש במילה "לא" העביר מסר שאני יודעת שהוא "לא". שאני יודעת שהוא אדם שלא ניתן לסמוך עליו, והטון שהמילים נאמרו העבה והעצים את מה שאני חושבת עליו. שאני חושבת שאני לא יכולה לסמוך עליך שתקנה מים או תבצע בהצלחה הוראות כאלה ואחרות. והמים? המים הם רק אמצעי להביע משהו יותר עמוק. המים הם לא הבעיה, הבעיה היא אתה. אתה שאי אפשר לסמוך עליך.

כשמדברים על מילים שהורגות, מתכוונים במיוחד למילים שיש בהן הכללה. מילים שהשימוש בהם הורג את התפתחות האדם, הורג את האמון שיש ביננו לבין אותו אדם.

למשל – המילה "תמיד". "תמיד כשאני רוצה ממך משהו את עסוקה". או מילות הכללה כמו "כל הזמן" או "אף פעם" או "כל פעם". השימוש במילים האלה זו בעצם החלטה שמדובר במשהו עקבי, טוטאלי, מה שלא מאפשר לאדם השני לעשות תשובה. לא מאפשר לו לעשות תיקון. מילות ההכללה האלה אומרות לאדם השני, עזוב, אל תתאמץ, זה לא יעזור לך. הרי אתה מבין שבסופו של דבר תמיד אאשים אותך. בסופו של דבר אני תמיד אתאכזב ממך.

צריך להבין שהדבר הקשה ביותר שאדם חווה, ובטח כשמדובר בילד, זו ההרגשה שמאוכזבים ממנו. אכזבה זה דבר מאד קשה לאדם כי זה שם אותו במקום שהוא מרגיש שאין לו חלילה תקנה. ומילות הכללה נושאות בתוכן אכזבה, וצריך לקחת בחשבון שאלה מילים מאד משפילות, מגמדות, מכאיבות, אלה משפטים שלוקחים מהאדם את הביטחון בעצמו. לפעמים אני מאמנת אנשים מבוגרים ואני שומעת מגרונם את החוויות האלה שהם ספגו כילדים. לעיתים מדובר באנשים שאיבדו את הוריהם, אבל עדיין המילים שזכורות להן, שמתלוות לזיכרון הן מילים עוקצניות, מילים שאומרות "אי אפשר איתך" "לא משנה מה שנעשה זה הרי לא יהיה אחרת"..

בתעצומות אני משתדלת להקנות לנשים משפט מנצח שאומר "בחוויה שלי". ואם נחזור לדוגמא של המים המינרלים, שם מה שצריך היה להיאמר היה: "בחוויה שלי, כשאין מים מינרלים בשבת, במיוחד בשבת עם אורחים, בחוויה שלי יש כרגע קושי. וזו אני, זה לא קשור אליך בכלל. זו החוויה שלי. ובאמת, באותו יום שישי, מצאנו בבית קנקנים יפים, מזגנו אליהם מים מהברז, עיטרנו בפלח לימון וקוביות קרח. השתמשנו ביצירתיות שלנו. ואני, וויתרתי על להגיד "למה אי אפשר לבקש ממך כלום" ו"למה הכל עליי".

חשוב לזכור כי העבודה שדיבור הוא דבר חיצוני, ניתן ואפשר לשנות אותו ובקלות רבה.