אחד הפסוקים האהובים על כולנו הוא "בשבילי נברא העולם". כל אחד מאיתנו אוהב להיאחז בפסוק הזה כדי להרגיש מיוחד.

אבל מסתבר שנוח לנו עם המשפט הזה כשהדברים מתנהלים לשביעות רצוננו. אבל מי מאיתנו, שחווה 'הפתעות לא נעימות' לא מצא את עצמו צועק בתסכול "למה זה קורה לי"? "למה דווקא לי"?

כשקורה משהו לשביעות רצוננו ברור לנו שהדבר קרה "במיוחד בשבילנו" אבל כשמשהו לא צפוי קרה, כשמשהו שתכננו יצא בדיוק הפוך, כשנפלה עלינו, שלא נדע, גזרה רעה, קשה לנו לראות שנעשה פה משהו "במיוחד בשבילנו".. אנחנו לא מצליחים להבין 'למה דווקא אנחנו'..

כשדברים לא מתוכננים קורים לנו, הם מיוחדים בשבילנו, בדיוק כמו הדברים שביקשנו וקיבלנו. נכון, שאם היו שואלים את דעתנו, לא היינו מבקשים עבורנו את הדברים הללו, אבל כשזה כבר קורה, זה 'במיוחד בשבילנו'. זה שיעור שבא ללמד אותנו משהו. דווקא אותנו.

כשקורה לנו לא טוב, השאלה שאנו צריכים לשאול היא לא "למה" אלא "מה אני הולך ללמוד מזה". אם הקב"ה הזיז את העולם באופן הזה שמישהו פגע בי, הוא לא עשה את זה כדי לפגוע בי אלא כי לא הבנו משהו בשיעורי הבית. ומה לעשות, ה' החליט שאנחנו צריכים להיות תלמידים מצטיינים ושיעורי הבית שלנו לא יעברו לידינו אלא אני נעבור בהם. וכך, כשמישהו פוגע בי, לא מקשיב לי, מסרב לי, לא מתחשב בי זה קורה כי ה' רוצה שאלמד משהו.

גם כשמדובר בחוויות כואבות, עלינו להתבונן ולהבין שזה לא קרה לנו, אלא בעבורנו. שזה קרה כי הקב"ה רוצה שנלמד משהו, שנצמח. שנתפקח, שנזוז מהמקום שהיינו בו כי מה לעשות, אנחנו זזים רק כשכואב לנו.. אבל את כל זה נוכל לעשות רק כשנקטלג את הסיטואציה במוח במקום הנכון  – והמקום הנכון הוא המקום שמבין שמדובר פה במשהו שלא קרה 'במקרה' או לא נעשה לנו סתם כדי לעשות לנו רע, אלא נעשה במיוחד בשבילנו.

השאלה שצריכה להשאל זה לא למה אלא מה אני הולכת ללמוד מזה. אם הזזת את כל העולמות עד כדי כך שבא משהו ופגע בי ה' לא עשה את זה כדי לפגוע בי אלא כי אנחנו לא הבנו משהו בשיעורי בית וה' החליט שאנחנו נהיה תלמידים מצטיינים ושיעורי הבית לא יעברו על ידי אלא אני בהם. ולכן הרבה פעמים שקרוא לנו משהו צריך לזכור בשבילי נברא העולם. ה' מזיז את כל האנשים וגורם להם לעשות כך או כך, או לא להגיד לי או לא לעשות עבורי או להתחשב בי, כדי שאני אלמד משהו. על כמה אגו, ריכוז עצמי, מקום של העולם צריך לנהוג לפי מה שאני חושבת. כמה מחשבות יש לנו שזה לא נורמל מי החליט על הנורמל? מי החליט מה זה נורמלי מי החליט מה השיעור שאני אקבל? ה'. ה' החליט שזה נורמלי ויש לפעמים שאני מאמנת ואני פוגשת סיפורים שבפירוש שניה אחת הלב שלי מתכווץ מכאב ואני יודעת מיד להגיד לעצמי רחל בולטון, רגע, את לא יכולה עכשיו להתעסק ברחמים או בזה שאת לא יכולה לשאת את הכראב, ה' זימן לך את האישה הזו כי היא מקבלת שיעור מיוחד לקב"ה והתפקיד שלך לעזור לה לראות את השיעור. גם אני חווה שיעורים כואבים מאד לא כואבים קצת, כואבים מאד.

הפער בין ליפול לדיכאון וליאוש לבין אז מה השיעור הפעם ה'? הוא דק.