אהבה ונדיבות

"הריני מקבל עליי מצוות עשה של ואהבת לרעך כמוך" כעם הנבחר, נצטווינו, בין היתר, לאהוב ולהעניק לשני. וכבר דובר רבות על מעלתה של מצוות הצדקה ועל חשיבותה היתרה של מצוות אהבת ישראל.

אבל איך מוציאים את זה אל הפועל?

בתחושה הראשונית שלנו החשבון מאד פשוט, כשיש לי – יש לי לתת. כשאין לי בשביל עצמי, איך יהיה לי לתת לאחר? וכך פעמים רבות אנחנו מוצאים את עצמנו אומרים: "כשאסיים לשלם את החובות על החתונה של הילד, אעזור לאחרים, כשאסתדר כלכלית, כשילדיי יסתדרו, כשאשלים למלא את כל חלומותיי אהיה נדיב ואוהב ואעניק לאחרים.

מסתבר שהתחושה הזו, בטעות יסודה. הנדיבות, שאנו מתבקשים לתת, היא בעצם הערובה לכך שיגיע שפע נוסף אל חיינו. כשאנחנו לא נותנים כי 'אין' אנחנו מעצימים את ה'אין'. כשאנחנו נותנים מעצמנו, ולא חשוב מה קורה כרגע בחיים האישיים שלנו, אנחנו 'מזיזים' דברים, מפנים מקום לשפע נוסף.

כשהארון שלנו מלא בבגדים שאנחנו לא משתמשים בהם, איך יתפנה מקום לבגדים חדשים? המקום יתפנה רק כשנחליט שבגדי החורף ששנה שעברה לא לבשנו במילא, או הבגדים שהפכו קטנים על הילדים שלנו, 'יפנו' את מקומם, יעברו לארון של מישהי אחרת, ובארון שלנו יתפנה מקום לשפע חדש.

באותו האופן אפשר להתייחס גם למתנות שאינן גשמיות. מתנות של אהבה, של פרגון, כשאני מסתכלת על מישהי וחושבת כמה היא מטופחת, כמה הילדים שלה מטופחים, ושומרת את זה לעצמי, מי מרוויח מזה? אבל כשאני מפרגנת בחום, מתוך מקום אמיתי, אני נותנת לה שפע וממילא כשאני משפיעה טוב על מישהו אחר, הטוב משפיע ומגיע גם אליי וכן הלאה. וכבר אמרו חז"ל "מצווה גוררת מצווה".

ולא רק זאת. כשאני מאד רוצה משהו, כשאני רוצה לקבל משהו ממישהו אחר, הדרך הקצרה ביותר להגיע לזה היא באמצעות זה שאתן לאחרים. עצם העשייה גורמת לי תחושה שקיבלתי משהו שרציתי. נתינה אמיתית היא קבלה אמיתית.

הרמב"ם מדבר על דרגות שונות בנתינה, לא כל נתינה היא אותה הנתינה. ישנה נתינה שהמקבל יודע מי נתן לו. ישנה נתינה בסתר, וישנה הדרגה הגבוהה ביותר שאני נותנת לעולם על מנת שהעולם ייתן את זה למי שצריך…

חוויתי השבוע חוויה דרך אישה,  שהייתה צריכה לעזור לאחותה, אך היא בתחילה ניסתה לעזור לה בדרך שלה. כשזה לא הסתדר היא פנתה אליי. אמרתי לה: "כל מה שה' נתן לך, האיכויות, התבונה, היכולת המחשבתית שלך, היכולת הארגונית שלך כל זה הוא נתן לך לא בשביל עצמך אלא כדי שביום האמת תעשי את זה עבור אחותך". היא הסתכלה עליי וראיתי כמה היא מתרגשת וכמובן קיבלה על עצמה לעשות את מה שצריך.

אנחנו מקבלים עשירות בכל מיני תחומים. עשירות לא נמדדת רק במזומנים. והעשירות הזו, היא לא עבור עצמנו, אלא כדי שנוכל להעניק ולתת ממנה לאחרים.

הנדיבות יוצרת את החיבור בינינו לבין טוב ה'. כשיהודי מקבל מיהודי אחר הוא מבין שהוא לא לבד, הוא מבין שעוד יהודי, שם הוא בן של הקב"ה, נשלח כדי לעזור לו. וכמובן שהעניין הזה עובד גם הפוך על ההרגשה של מי שנותן.

ולכן נדיבות ואהבת ישראל הולכים יחדיו. נדיבות זה מצב שברגע שאנחנו נמצאת בשביל מישהו, אני נמצאת גם בשביל עצמי. אני עושה את השליחות של חיי.

אמא שלי, ז"ל, הייתה אישה נדיבת לב. היא לימדה אותנו שכשעני דופק בדלת לבקש צדקה מביאים לו, יחד עם הצדקה, גם כוס מים ואולי פרי או פרוסת עוגה. וכך,  מעבר לכסף נותנים לו משהו אנושי שאומר לו אני מכבדת אותך.

חשוב גם לדעת שהנתינה לא צריכה להיות רק מול אנשים עם קשיים כלכליים. לעיתים גם אדם שהתברך בעשירות זקוק למילה טובה, זקוק למישהו שיהיה שם עבורו.. אף פעם אנחנו לא יודעים מה חסר למישהו ומה הדבר שהוא זקוק לו.

דווקא בימים קשים אלה, חשוב שנהיה במקום של נדיבות, נתינה, הכלה ואהבה, גם לילדינו, לבן הזוג שלנו, להורים, לכל אחד ואחד. להיות נדיבים ולהיות במקום של לקבל ולאהוב ולהביא עלינו ועל העולם טוב, כי אנחנו זקוקים, יותר מתמיד, לטוב הזה.