live

הפחד לחיות את חיי

אצל אדם בריכוז עצמי גבוה יתבטאו דברים בצורה חזקה יותר מהרגיל. אחת הדוגמאות הבולטות הוא באופן בו הוא נפגע. הוא נפגע חזק יותר, מהר יותר, ישמור את הפגיעות לאורך זמן יותר מהרגיל, הפגיעה תתפוס ממדים ומשמעות חזקים וגדולים יותר מאצל אדם רגיל.

כפי שכבר הזכרנו אדם בריכוז עצמי גבוה נמצא בשליטה, מאחר והוא סובל מהפחד לאבד מקומות, חפצים ואנשים. הביטוי של זה יהיה לדוגמא, כשמישהו שקרוב אליהם יביע מולם כאב אישי – בן זוג, הורה, ילד – הם קודם יראו איפה הם נמצאים בתוך הסיפור הזה. לא מה עובר על מי שמשתף אותם, אלא "למה הוא מדבר אליי ככה" "איך אחרי כל מה שעשיתי לו הוא מרגיש את זה" "איך הוא לא מתבייש להגיד לי דברים כאלה" ועוד ועוד…

כפי שכבר הזכרתי בטורים קודמים אדם עם ריכוז גבוה אינו אדם אנוכי, הוא אדם של נתינה ולפעמים נתינה גדולה אבל, הוא רוצה לשלוט גם בתגובה ובתוצאה לאותה נתינה. ובאותו הרגע שהוא מגלה שהתוצאה והתגובה של האדם השני לנתינה שלו לא הייתה כפי שהוא תכנן אותה התחושה של 'אכלו לי שתו לי עשו לי' צפה ועולה בעוצמה רבה וממילא כוח הפגיעה הוא מאד חזק, הרבה יותר חזק מהנורמה. ולא רק כך, אלא שגם לאחר שנסביר לו נדבר איתו, הוא אמנם יהנהן כאילו שמע והבין, אבל הוא ממשיך להתעסק בפגיעות שלו, מה שגורם לפגיעה להיות מתמשכת וארוכה יותר מהרגיל.

אדם עם ריכוז גבוה רוצה להיות על הבמה. הוא תמיד השחקן הראשי, זה שכל דבר עוסק בו ורק בו. זה שכולם צריכים להתחשב בו, להיות רגישים אליו, כשחקן ראשי הוא תמיד בודק, בכל סיטואציה, מה המקום שלו בתמונה ומה הנזק שנגרם לו מכל סיטואציה, קשורה אליו או לא.

לדוגמא, אדם עם ריכוז עצמי גבוה נקלע לסיטואציה בו זורקים את הילד שלו מהישיבה. מבחינתו מה שחשוב זה איך הוא נראה עכשיו בעיני אנשים, מה יחשבו השכנים, מה תחשוב המשפחה, איזה בושה נגרמה לו. גם כשהוא ינהל שיחה עם הילד הוא ישתמש בביטויים של "איזה בושה אתה גורם לי". לי!! וכך.. במקום להיות הדמות התומכת עבור הילד, המשענת שהוא כל כך זקוק לה, להיות שם כדי להסתכל איתו יחד, ללא פחד, על הקושי שלו בגדילה בעולם הזה, אדם עם ריכוז עצמי גבוה עסוק בעצמו ובתחושות שלו, לא יכול להיות שם עבור הילד שלו, עצמו ובשרו, ובסוף הוא זה שבכלל נפגע מכל הסיפור..  וכך זה מתנהל בכל תחומי החיים, כשילד חווה קושי בחיי הנישואין, כשבן זוג חווה קושי בעבודה, או בכל תחום אחר בחייו, אדם עם ריכוז עצמו בודק איפה זה נוגע בו, מה זה עושה לו ומצפה שכולם, כמוהו, יתעסקו רק בו.

כשאדם אחר במצוקה, אנחנו נקראים לעזרה. בהתנהלות נכונה האדם צריך לבדוק למה נקרא, מה נדרש ממנו, אבל אדם עם ריכוז עצמי גבוה לא מסוגל לעשות את זה, במקום להיות עסוק בהבנה של למה הוא נקרא הוא עסוק ב "למה זה קורה דווקא לי"…

מצבים מהסוג הזה מביאים את האדם בריכוז גבוה להיות במקום של התגוננות. כי כשמישהו מולו בא לשתף אותו במשהו, הוא לא מסוגל להגיד לו "אני לא מבין מה נדרש ממני כרגע" אלא מיד נכנס להתגוננות. לדוגמא אישה בריכוז עצמי גבוה שבעלה בא אליה ומשתף אותה שהוא זקוק קצת ליותר זמן יחד.. במקום להיות שם בשבילו ולבדוק מה הוא צריך ממנה עכשיו, היא מיד נכנסת למקום של "אתה לא רואה כמה אני עסוקה? לא רואה כמה אני עובדת קשה? אתה לא מעריך שום דבר ממה שאני עושה!!!". הרי אם היא תהיה קשובה היא תבין שהוא דווקא מאד מעריך אותה, כי אם לא היה מעריך אותה לא היה רוצה עוד זמן איתה.. זה שהוא זקוק ליותר זמן איתה לא אומר שהוא לא רואה את שאר הדבר שהיא עושה.. הוא פשוט חווה קושי ובא לשתף אותה.

חשוב להבין שכשאדם נפגע בעוצמות חזקות הוא בעצם אומר "קשה לי להקשיב".. יכולת ההקשבה של אדם בריכוז גבוה היא נמוכה מאד. הדבר היחיד שהוא מצליח לשמוע זה "איפה אני מונח בשיחה הזו, איזה מקום וכמה מקום אני תופס אצלך, האם אתה חולק לי כבוד? האם אתה מתחשב בי?

כשרוצים באמת להקשיב ולשמוע אחרים, צריך להואיל ולרדת מהבמה. לשים את עצמנו בצד ולהאיר עם זרקור על השני. כי כשאדם בא לשוחח איתי הוא בעצם רוצה שאראה אותו, שאשמע את הכאב שלו, שאוכל להכיל אותו, את הפחדים שלו.. וזה דורש מאיתנו לוותר על הבמה ולאפשר לשחקנים אחרים לעלות עליה ולהיות במרכז.

חשוב שנדע לאפשר להצגה של המשפחה והחיים להמשיך עם כל המכלול של כולם, לא להשאיר אנשים ביציע או באולם יושבים ומתבוננים כשהם מכרסמים ציפורניים ואנחנו לוקחים את כל הפוקום לעצמנו.

מאחלת לכולם להצליח להיות בענווה, לרדת מהבמה ולאפשר לעוד אנשים בחיים שלנו להיות השחקנים.. להיות קשובים, להיות בהוקרה והודיה לה' שאנשים שקרובים אלינו רוצים שנראה אותם, רוצים שנהיה שם בשבילם, להבין שזה הכבוד הגדול ביותר שהורה יכול לקבל מילדיו, או מבן הזוג שלו.