תגדילי את הסיכויים לחיים ארוכים מתוך אושר.

מה דרוש לו לאדם כדי שתהיה לו אריכות ימים מתוך חיים של איכות ואושר.

כששואלים אדם צעיר מה יהפוך את חייו למאושרים על פי רוב הוא ידבר על כסף, הצלחה ותהילה. אך כשנשאל אדם שכבר עבר את המסע הזה. שכבר הגיע לגיל שהוא יכול לשבת על זרי הדפנה ולהסתכל אחורה כדי להסיק מסקנות, ונשאר אותו מה היו הצמתים בחייו שהפכו אותו למאושר, הוא ידבר על כך שלאורך הדרך היה לו על מי לסמוך. הייתה לו בת זוג עוטפת, משפחה, קהילה וחברים עוטפים ותומכים.

מחקרים מוכחים, בניגוד למה שרבים מאתנו נוטים לחשוב, שמה שמאריך את חיינו והופך אותך למאושרים זה לא כסף, לא תהילה, אלא אמון. אמון באנשים שנמצאים סביבנו. אמון בהורים, בבני זוג, בילדים, בשותפים.

לתת אמון באנשים לא מדבר על מצב בו אנחנו נותנים אמון בכל אדם ברחוב אותו אנחנו פוגשים. הוא גם לא מדבר על מצב בו האנשים סביבנו מפגינים איזו יכולת מרהיבה להאמין בנו.

לתת אמון הכוונה העמוקה שלו היא להאמין שהאנשים שסביבי עושים ככל יכולתם ברגע זה, במצב הנתון הזה, כדי להיטיב איתי, שהם עושים את המיטב והמירב בעבורי. שהם יכולים להיות שם בשבילי והם יהיו שם בשבילי.

להאמין שהבעל שלי, ברגע זה, עושה כמיטב יכולתו בעבורי. שאימא שלי, ילדיי, חברותיי, כל אחד מהם עושים מה שהוא יכול בעבורי. לא מה שאני חושבת שהם צריכים. אלא מה שנכון וצריך ברגע זה.

אדם שלא נמצא במקום הזה, שלא מאמין שהאנשים שסביבו עושים כמיטב יכולתם בעבורו, הוא אדם בודד.

כבר הזכרתי בטורים קודמים את עניין שכשאני צודקת, אני בודדה. אדם בודד מונע מהמקום בו הוא בטוח שכולם טועים או לא עושים את מה שצריך, כמו שצריך. הוא במקום שהוא אומר לאחרים, אני לא מאמין שתעשו את זה כמו שאני רוצה, או לא מאמין שיש לכם את היכולת לספק את רצוני.

ולא רק. באחד הטורים הקודמים דיברתי גם על ציפייה ואכזבה. אז גם פה, בחוסר האמון מסתתרת ציפייה לאכזבה. אני מצפה להתאכזב. אני בטוחה שהאכזבה תבוא כי איך אפשר שמישהו באמת ימלא את הציפיות המדויקות שלי? וכך, העדר האמון מכה בי מכל הכיוונים, אני יוצאת צודקת כי הנה אכזבו אותי. שוב. אני נשארת בודדה. אני נוטלת לבד את כל האחריות למלא משימות רבות וקשות שבמצבים אחרים, של אמון, היו יכולות להיעשות ביחד, על ידי כמה אנשים ולא רק על ידי.

וכל זה למה? כי אני לא מאמינה. כי אין לי על מי לסמוך. אני לא מאמינה שמישהו יעשה את הדברים כמו שאני רוצה.

חשוב שנבין שהיכולת של האנשים לעשות עבורנו עוברת דרך מה שאנחנו משדרים להם. כשאני משדרת למישהו שאני לא מאמינה בו, לא סומכת עליו, לא חושבת שיש בו יכולת לעשות דברים, הוא באמת מתנהג כך. האמון שלי או חוסר האמון שלי, הוא זה שיוצר את המציאות אצל האדם השני שהוא יכול, או לא יכול. כשאני מאמינה במישהו אני יוצרת עבורו הבטחה שהוא לא רק יכול הוא גם ינצח, יעצים אותי ויעצים את עצמו דרך העשייה בשבילי.

רוב האנשים בטוחים כי אושר ותהילה הם ההבטחה לחיים טובים.

אבל, מה הם חיים טובים? חיים טובים הם בריאות, שמחה, חיוך, הודיה. חיים טובים זה היכולת להודות לה' ולהגיד ברוך ה' הכול אצלי בסדר. חיים טובים זה להיות במקום שמאפשר לי לראות דברים טובים בחיי.

חיים טובים בנויים על יחסים טובים. יחסים טובים בנויים על אמון.

כאשר יש לי אמון שבן הזוג שלי, ילדיי, הוריי או חבריי עושים כמיטב יכולתם בעבור חיי או בעבור יחסי אמת איתי אני בהוקרה גדולה על מה שהם עושים. וההוקרה שלי מגדילה ומעצימה את העשייה שלהם עבורי. את הרצון שלהם לעשות עבורי. ולכן, מה שיגרום לי להיות מאושר, בריא ומוערך על ידי עצמי ועל ידי הסביבה, זה היכולת שלי להאמין ולהעריך את הסביבה שיש לה מה לתת לי.

מתי הדברים לא מסתדרים? מתי מתחיל הכאב? בציפייה שלנו. ציפייה כפי שכבר הזכרנו כמה פעמים היא בדרך כלל המקור לאכזבה. וחשוב להבין שהאכזבה הזו המקור שלה הוא לא אובייקטיבי אלא מגיע מהדמיון שלנו. מהמקום בו אנחנו בטוחים וחושבים שמגיע לנו דברים מסוימים ולא אחרים. וכשאנחנו לא מקבלים את מה שדמיינו שמגיע לנו אנחנו מתאכזבים וכואבים.

כדי להתקדם בחיים, כי לבנות אבני דרך שיסללו את הדרך שלנו צריך סביבה אוהבת ותומכת. כדי לקבל סביבה כזו חייבים להאמין באנשים. כשלא מאמינים באנשים הם נסגרים, לא משתפים פעולה, שותקים, וגם אם הם עושים משהו עבורנו הם עושים את זה בצורה טכנית. כי צריך. לא כי הם רוצים. וכשהאנשים סביבנו מתנהגים באופן הזה אנחנו מרגישים את זה, ולאט לאט חוסר האמון שלנו מחסל וגורס כל חלקה טובה ביחסים עם הקרובים אלינו ומחסל כל אפשרות לחיים ארוכים, בריאים ומאושרים.

בטורים הבאים, אפרוט טיפין טיפין איך בונים אימון, על מה הוא מושתת. ממה אנו מפחדים כשאנחנו לא נותנים אמון ומה הרווחים שיש לנו במצב כזה.

ואסיים בזה, שאסור לשכוח, כי אמון באנשים הוא חלק גדול ביחסים טובים ומשהו שווה להתאמץ ולבנות אותו.